<h1>ראבי"ה סימן אלף ל"ד</h1>
<h2>דף מד:</h2>
ואשר שאלת ראובן נתן זקוק במתנת בריא מעכשיו ולאחר מיתה בנכסיו (ולאחר מותו) לשמעון [ו]לא ייחד לו אותו הזקוק. אחרי כן חזר ראובן ונתן כל נכסיו ללוי במתנת בריא. ובמות ראובן שמעון תובע מלוי אותו זקוק הואיל וקדם במתנה. ולוי אומר הואיל ולא ייחד לך אותו הזקוק הפסדת. נראה בעינינו שאם יש מאותם נכסים שהיו לראובן בשעת המתנה עדיין בעין בשעת מותו, נוטל שמעון את הזקוק שלו מהן ואעפ"י שלא ייחד לו הזקוק, רק אם כתב לו מטלטלי אגב קרקעי דהיא מתנתא אלימתא. תדע דלא בעינן ייחוד, דגרסינן ביש נוחלין (קל"ב ע"ב) ההוא דאמר להו פלגא לברת ופלגא לברת ותילתא לאיתת בפירי, ומסקינן מטלטלי קאמרת, וקני להו איתתא ואע"ג דלא ייחד להו. ותניא (ב"ב קל"ח ע"א) גבי שכיב מרע שאמר תנו מאתים לפלוני ואחריו לפלוני כל הקודם בשטר זכה. ואמר רבא בחזקת הבתים (מ"ד ע"ב) אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי גבי מטלטלי. משמע ששיעבד מקרקעי סתם ומטלטלי ואע"פ שלא ייחדן ועשאן אפותיקי ומוציא מן הלקוחות שקנו אחרי כן. אלמא דלא בעינן ייחוד לא במקרקעי ולא במטלטלי. ואע"ג דבפ"ק דקידושין [כ"ו ע"ב] ובחזקת הבתים [מ"ד ע"ב] ובהגוזל בתרא [ק"ד ע"ב] משמע דבעינן קרקע מסויים לקנות אגבן, הא מעשים בכל יום שכותבין ונתתי לו ד' אמות קרקע בחצירי במתנה. ואע"פ שאין לו חצר מקנה אגב קרקע דחצר מות ודארץ ישראל דמוחזקת היא. וכי תימא לוי שתפס הוי בעל חוב מאוחר שקדם וגבה וקיימא לן במטלטלין מה שגבה גבה כדאמרינן בפרק אין נערכין (ערכין ז' ע"ב) גבי מתנה במטלטלי דכי אמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ויש בידו ה' סלעים ונתנם להקדש משמע דאם נתנו לשני' מה שגבה גבה, י"ל דהיינו היכא דלא נתן מטלטלי אגב מקרקעי (וקיימ' כי) [דומיא ד]ההיא דערכין, אבל נתן מטלטלי אגב מקרקעי דינו כמקרקעי וקיימא לן במקרקעי מה שגבה לא גבה. מדאמר רבא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מטלטלי מן הלוקח שלקחן אחרי כן. ולא אמרינן הואיל ותפוס לא מפקינן מיניה משום בעל חוב מאוחר שקדם וגבה. דדינן כמקרקעי דאמרינן מה שגבה לא גבה. וכן פסקו כל הגאונים במי שהיה נשוי. וכן כתב ר"ת בספר הישר. ודווקא הכא דלא ייחד. אבל היכא דייחד, אפילו לא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי אלא בחליפין, הואיל וכל המטלטלין ניקנין בחליפין לבד ממטבע והרי הקנה לראשון וכגבויים לו ברשותו דמיין, אמרי' בהו ומה שגבה ב"ח מאוחר לא גבה. דלא אמרינן גבה אלא במטלטלי דלא ייחד לה דומיא דההיא דערכין. והא דתנן בהכותב (כתו' פ"ד ע"א) הניח פירות התלושין מן הקרקע כל הקודם בהם זכה, הא לא מודה ר' עקיבא (שם ע"ב) אלא בתפיס' מחיים ואפילו באגב. אבל בתפיסה דלאחר מיתה דבעל חוב וכתובה וליכא יורשין, אי נמי אפילו יש יורשין וכגון האידנא דתקינו רבנן סבוראי למיגבא ממטלטלי דיתמי לא גבי מאוחר אלא בלא אגב. הילכך אם יש עדים לשמעון שיש מן המטלטלין של ראובן בעין מאותן שהיו לו בשעת המתנה או מקרקעותיו כנגד מתנתו, נוטל את שלו. אבל אם אין לו עדים וטוען לוי התופס מטלטלין ונכסים שלו, אותן נכסים שהיו לו בשעת המתנה הראשונה הוציא ראובן כולם עד שלא מת ואילו נכסים שהניח בשעת מותו נכסים אחרים שהרויח או שבאו לו מצד אחר, יחלוקו לפי מעות המתנה. שאם מתנה הראשונה זקוק והשניה י' זקוקים והניח בשעת מותו ה' זקוקים, יטול בעל הזקוק חצי זקוק. דדמי לההיא דאמרינן בפרק מי שמת (ב"ב קנ"ז ע"ב) לוה ולוה וחזר וקנה ומכר יחלוקו. דהואיל ששתי ההלוואות היו קודמין לקנייה, משתעבד(ו)ת לשתיהן בשוה ואין בה דין קדימה. ודוקא אם כתב ושיעבד למתנותיהם. הכא נמי הואיל שהרויח אילו הנכסים מטלטלין או מקרקעי לאחר שתי המתנות, יחלוקו לפי מעותיהם ואין בה דין קדימה. ודווקא אם כתב ושיעבד למתנותיהם בלשון דאיקני. אבל אם לא כתב דאיקני, הנכסים שהרויח אחרי כן של היורשין הוו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
<h2>דף קלח.</h2>
ואשר שאלת ראובן נתן זקוק במתנת בריא מעכשיו ולאחר מיתה בנכסיו (ולאחר מותו) לשמעון [ו]לא ייחד לו אותו הזקוק. אחרי כן חזר ראובן ונתן כל נכסיו ללוי במתנת בריא. ובמות ראובן שמעון תובע מלוי אותו זקוק הואיל וקדם במתנה. ולוי אומר הואיל ולא ייחד לך אותו הזקוק הפסדת. נראה בעינינו שאם יש מאותם נכסים שהיו לראובן בשעת המתנה עדיין בעין בשעת מותו, נוטל שמעון את הזקוק שלו מהן ואעפ"י שלא ייחד לו הזקוק, רק אם כתב לו מטלטלי אגב קרקעי דהיא מתנתא אלימתא. תדע דלא בעינן ייחוד, דגרסינן ביש נוחלין (קל"ב ע"ב) ההוא דאמר להו פלגא לברת ופלגא לברת ותילתא לאיתת בפירי, ומסקינן מטלטלי קאמרת, וקני להו איתתא ואע"ג דלא ייחד להו. ותניא (ב"ב קל"ח ע"א) גבי שכיב מרע שאמר תנו מאתים לפלוני ואחריו לפלוני כל הקודם בשטר זכה. ואמר רבא בחזקת הבתים (מ"ד ע"ב) אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי גבי מטלטלי. משמע ששיעבד מקרקעי סתם ומטלטלי ואע"פ שלא ייחדן ועשאן אפותיקי ומוציא מן הלקוחות שקנו אחרי כן. אלמא דלא בעינן ייחוד לא במקרקעי ולא במטלטלי. ואע"ג דבפ"ק דקידושין [כ"ו ע"ב] ובחזקת הבתים [מ"ד ע"ב] ובהגוזל בתרא [ק"ד ע"ב] משמע דבעינן קרקע מסויים לקנות אגבן, הא מעשים בכל יום שכותבין ונתתי לו ד' אמות קרקע בחצירי במתנה. ואע"פ שאין לו חצר מקנה אגב קרקע דחצר מות ודארץ ישראל דמוחזקת היא. וכי תימא לוי שתפס הוי בעל חוב מאוחר שקדם וגבה וקיימא לן במטלטלין מה שגבה גבה כדאמרינן בפרק אין נערכין (ערכין ז' ע"ב) גבי מתנה במטלטלי דכי אמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ויש בידו ה' סלעים ונתנם להקדש משמע דאם נתנו לשני' מה שגבה גבה, י"ל דהיינו היכא דלא נתן מטלטלי אגב מקרקעי (וקיימ' כי) [דומיא ד]ההיא דערכין, אבל נתן מטלטלי אגב מקרקעי דינו כמקרקעי וקיימא לן במקרקעי מה שגבה לא גבה. מדאמר רבא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מטלטלי מן הלוקח שלקחן אחרי כן. ולא אמרינן הואיל ותפוס לא מפקינן מיניה משום בעל חוב מאוחר שקדם וגבה. דדינן כמקרקעי דאמרינן מה שגבה לא גבה. וכן פסקו כל הגאונים במי שהיה נשוי. וכן כתב ר"ת בספר הישר. ודווקא הכא דלא ייחד. אבל היכא דייחד, אפילו לא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי אלא בחליפין, הואיל וכל המטלטלין ניקנין בחליפין לבד ממטבע והרי הקנה לראשון וכגבויים לו ברשותו דמיין, אמרי' בהו ומה שגבה ב"ח מאוחר לא גבה. דלא אמרינן גבה אלא במטלטלי דלא ייחד לה דומיא דההיא דערכין. והא דתנן בהכותב (כתו' פ"ד ע"א) הניח פירות התלושין מן הקרקע כל הקודם בהם זכה, הא לא מודה ר' עקיבא (שם ע"ב) אלא בתפיס' מחיים ואפילו באגב. אבל בתפיסה דלאחר מיתה דבעל חוב וכתובה וליכא יורשין, אי נמי אפילו יש יורשין וכגון האידנא דתקינו רבנן סבוראי למיגבא ממטלטלי דיתמי לא גבי מאוחר אלא בלא אגב. הילכך אם יש עדים לשמעון שיש מן המטלטלין של ראובן בעין מאותן שהיו לו בשעת המתנה או מקרקעותיו כנגד מתנתו, נוטל את שלו. אבל אם אין לו עדים וטוען לוי התופס מטלטלין ונכסים שלו, אותן נכסים שהיו לו בשעת המתנה הראשונה הוציא ראובן כולם עד שלא מת ואילו נכסים שהניח בשעת מותו נכסים אחרים שהרויח או שבאו לו מצד אחר, יחלוקו לפי מעות המתנה. שאם מתנה הראשונה זקוק והשניה י' זקוקים והניח בשעת מותו ה' זקוקים, יטול בעל הזקוק חצי זקוק. דדמי לההיא דאמרינן בפרק מי שמת (ב"ב קנ"ז ע"ב) לוה ולוה וחזר וקנה ומכר יחלוקו. דהואיל ששתי ההלוואות היו קודמין לקנייה, משתעבד(ו)ת לשתיהן בשוה ואין בה דין קדימה. ודוקא אם כתב ושיעבד למתנותיהם. הכא נמי הואיל שהרויח אילו הנכסים מטלטלין או מקרקעי לאחר שתי המתנות, יחלוקו לפי מעותיהם ואין בה דין קדימה. ודווקא אם כתב ושיעבד למתנותיהם בלשון דאיקני. אבל אם לא כתב דאיקני, הנכסים שהרויח אחרי כן של היורשין הוו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
